המדור לשימור האופטימיזם: עיזבון דודו גבע

דודו גבע (1950–2005) היה האיש שהבין שמתחת לכל חולצה מכופתרת של פקיד מסתתרת דרמה קיומית, ומתחת לכל ברווז מסתתרת סכין. במשך חמישים וחמש שנה הוא תיעד את השעשוע המפוקפק של להיות ישראלי, עד שב-2005 הוא החליט לסגור את הבאסטה ולהחזיר ציוד למחסן הגדול שלמעלה.

יצירתו של גבע חרגה מגבולות הדף והפכה לחלק בלתי נפרד מהמרחב הציבורי ומהשפה המדוברת. דרך דמויות מיתולוגיות כמו הברווז, יוסף ואחיו, האביר זיק והפקיד הממשלתי, הוא הצליח ללכוד את הוויית הקיום הישראלית על כל מגבלותיה ושיגעונותיה. גבע פעל בבמות המרכזיות ביותר – מטוריו הבלתי נשכחים בעיתונים רבים ועד לספרי קומיקס וסאטירה שהפכו לנכסי צאן ברזל. גבע היה גם דמות מפתח בתרבות השוליים והאנדרגראונד, תמך ביוצרים צעירים והוביל מהפכות של הוצאה לאור עצמית וקבוצות קומיקס חלוציות.

מה על השולחן: מה אנחנו (עמותת מרסל) עושים פה?

אז דודו כבר לא איתנו, אבל הברווז עדיין תקוע לנו בגרון (הוא הולך מצויין עם רוטב תפוזים). עמותת מרסל לקידום פרויקטים באמנות היא הגוף הרשמי שקיבל על עצמו את הג'וב של ניהול העיזבון. אנחנו פה בשביל הטפסים, האיורים המקוריים והרוח החתרנית.

על סדר היום (חוץ מלהזיע):

הבוידעם הלאומי: אנחנו מנהלים את הארכיון העצום של איורי המקור וכתבי היד של דודו, והופכים אותו למשאב חי וזמין עבור חוקרים, יוצרים וכל מי שרוצה ללמוד איך עושים סאטירה בלי רחמים.

המדור לחתימות, חותמות ורישוי ברווזים: אנחנו מנהלים את זכויות היוצרים והשימוש בנבחרת המיתולוגית.

הנשמה מפה ללוע: חיבור היצירה של גבע לכל מה שקורה עכשיו.

רוצים להסתבך איתנו?

אנחנו לא מחבקים קלסרים בחושך – אנחנו מחפשים את השותפים הבאים לפשע. המדור פתוח לשיתופי פעולה יצירתיים, נועזים וחסרי בושה עם גופים, יוצרים ומוסדות שרוצים להעניק לדמויות של גבע חיים חדשים במרחב הציבורי והדיגיטלי.

אם יש לכם רעיון שיוציא את הברווז מהשלווה שלו, או יוזמה שתגרום ליוסף להזיע מנחת – הדלת של המשרד פתוחה. בואו נדבר, נחתום על כמה טפסים, ונוודא שקולו של דודו גבע ימשיך לעצבן, להצחיק ולעורר מחשבה עוד הרבה שנים קדימה.