ברשותכן אתחיל בקלישאה.

יש רגעים שהשתיקה יפה להם.

מסתבר שרגעים מצטברים לכדי תקופה

תקופות יכולות להיות קצרות או ארוכות, זה.. תלוי.

מכל מקום, התקופה הזאת? היא מהסוג הארוך ביותר.

עכשיו אני בבעיה מסוימת…

אמרו לי:  קחי חמש דקות, שיהיו "מרחב למילים שחיות בתוכך"

ובתוכי?

בתוכי רוב הזמן שתיקה.

כמו, מה כבר אפשר לומר שישנה?

או, שאם רק אוסיף לקלחת הרותחת במילא, הסיר ודאי יגלוש

כמו לעצור את הנשימה כשחוצים מנהרה ארוכה במיוחד ובתקווה אם אצליח לא לפצות פה עד סופה אפשר לבקש משאלה.

נחשו מה ביקשתי?

עד לפני בערך שלוש דקות התלבטתי אם לפטפט עצמי לדעת או פשוט לעמוד מולכן לשתוק.

חשבתי שבעצם יהיה זה הדבר הכנה ואולי אפילו העוצמתי ביותר שאוכל לעשות עם הזמן הזה, אהה הזמן הזה…

מאוחר יותר בבית, אולי תדברו על ההיא שהרעימה בשתיקתה

וכמה עוצמה ומי צריך מילים בכלל?!

אבל אולי גם סתם יהיה מביך…

בסוף בחרתי שלדבר עדיף לי, בעיקר כי חמש דקות חולפות הרבה יותר לאט כששתוקים.

הנה תראו

(שתיקה)

אז מתי אנחנו שותקים?

צפירה

נזכרת בדגל יורד לחצי התורן, בשקט מתוח טבול גיחוחי ילדים במורה נוזפת

כמה האסוטציאציה הזו מגרדת מ-1 עד טרליונטלפים?

מתי עוד?

כשנגמר מה והתייאשנו מלנסות

גם כשמכבדים את הקפה של הבוקר     שותקים

בכלל יש גם רגעים שמילים מיותרות דווקא כי אנחנו בעיצומו של דבר, שתיקות   מתוקות   של משמעות

להביט בבוקר חדש שנברא

באינסופיותם של שמי הלילה

לתהות על היותנו קטנים כל כך ואם זאת מלאי חשיבות כל כך   ולצחוק

להניח אפילו לתהיה הזו

לפנות מקום לתחושת שייכות

שאין צורך להוכיח עם שום פספורט דגל או… המצאות מדומיינות אחרות

אומרת ואוספת את האזרחות השלישית רק ליתר ביטחון שלא יקרה מה שקרה למשפחה של סבתא

אתן יודעות עולה בי קול שהוא בערך בן 9 כזה, שרוצה לרקוע, שמה עכשיו, חמש דקות של מילים, מול קהל שמה אתם קשורים? שנרשמתי לחוג הזה כי המילים לא יוצאות אני אומרת.

שיש היסוס אם בחרתי במילים הנכונות

שאולי אם רק היה נאמר כך וכך אז גם הכל היה גם קורה אחרת

שכבר עברה יותר משנה

….

ואני יודעת

יש דברים דחופים בהרבה מהמילים שחסרות לי עכשיו אבל

אולי… הרגעים שהשתיקה יפה להם זה בעצם ממש לא עכשיו?

שעוד רגע יהיה מאוחר מדי?

שלא כצאן

ולא כטבח

ולא ולא ולא

ומה לעזאזל עושים עם כל רגשות האשם האלו?!

אני מחפשת תשובות

אז שאלתי את הצאט GPT

והיא הסבירה לי ש"הבחירה מתי לשתוק ומתי לדבר היא אמנות של איזון והבנה של הסיטואציה".

בגדול התחברתי לרעיון, אולי כי המילה אמנות הייתה חלק מהמשפט שהיא בנתה ולא קשור בכלל בחיפושים קודמים שלי. אז המשכתי להתייעץ על הדרך גם איך אפשר לעשות שלום במזרח התיכון

אבל זה לפעם אחרת..

מכל מקום החלטתי לגשת לכתיבה. ליתר ביטחון. אולי אפילו קצת בקטע דווקא. להגיד את כל מה שיש לי עליה, גם אם אין פואנטה. בלי חשבון, בלי לספור מילים, מצידי כשתגיעו הביתה תספרו לאמא שלכם שחבל שפשוט לא סתמתי.. ככה זה הקולות של גיל 9.

אבל עם כל הדווקא נזכרתי בחוברת קטנה שמצאתי לאחרונה וגילמה בתוכה את כל סבך התחושותמחשבותוחברים. אתם יודעים זה קטע איך לפעמים תמונה אחת שווה… אלף מילים

ובגלל שהסדנה הזו מיועדת לאמנים אני אעשה את הטריק שעובד לנו בעולם ובזמן שהרבה מילים לא מסוגננות ממשיכות להיפלט ממני והלאה, אשיח את דעתכם בעזרת דימוי… 

כאמור הרגעים בהם השתיקה רצויה ואף מבורכת קשורה באיזה שלם, הידיעה שברגע שתגיע המילה הראשונה החוויה עצמה תיפגם.

אלו שתיקות שמתרחשות כשהנוף עוצר נשימה

כפוגשים אדם שהלב שלנו כמהה אליו תקופה ארוכה

כשמביטים על יצירת אמנות ומזהים בה אותנו

נכתבו על סוג השתיקות האלו אינספור מילים כדי לתאר אותן והן ממלאת ספריות שלמות שבדיוק נסגרות עכשיו בשל קיצוצים, כי אם כל הכבוד ממתי מילים נתנו ביטחון לאנשים?

את היופי הזה מצאתי בטעות (להצביע על המפה)

חיפשתי חומרים בארכיון לתערוכה חדשה

ספרון קטן של בולים שמראה שאם רוצים אפשר גם אחרת

יותר מהכל אהבתי את ההוראות הברורות דימוי הוראות

"הבולים מפוזרים בתוך החוברת שלא כסדרם.."

כבר הזדהתי…

"ויש להרכיב מהבולים החלקיים את התמונה או המפה בשלמותה"

סוף סוף מישהו לוקח אחריות על הנפש שלי ומסביר מה צריך לעשות.

תאכלס, אולי זה לא מפתיע אבל הקול בן ה-9 התרעם על בחירת המילים בהמשך כי מסתבר שעבור השלמות הזו "כל ילד מישראל חייב לרכוש לעצמו במשך השנה, לפחות את כל הבולים של שלושת הנושאים- והייתה זו תרומתו לגאולת אדמת המולדת"

מצד שני… כולם כבר בחוברת שמצאתי אז החלטתי להבליג על הכוחניות הקונפורמית בתקווה שהיא לא חוזה איזה עתיד שחור.

פשוט אתם מבינים לא יכולתי עכשיו להתעכב על כל מילה וניסוח יש לי משימה שקשורה בגאולה מסתבר.

איזה ילד שלא סיים את העבודה אי שם ב- 1931 וכנראה שאני זו שצריכה לתקן

כמו כישוף שצריך להשיל

נכנס בי רצון עז לסדר את המפה מחדש.

באופן כזה שטרם נראה, שאף אחד לא חזה או דמיין

באופן שישנה הכל

אבל האמת שאני כבר עייפה

והזמן? איבדתי את הספירה

ירושלים מפורקת

ישראל מפורקת

אפשר יחד להתחיל מחדש?