בעשרים וארבע שנות מעשה אמנות חתרתי אל פענוח מושג ה"יצירה", אל מעשה היצירה שהינו בניית האחדות מן הריבוי. 

ועל כן אינטרדיספלינריות, במובן האידיאי והחומרי, עשויה להיות מילת מפתח להגדרת הגישה האמנותית. העבודות הן "נאו- קונספטואליות". השדה המתואר- תודעתי. כחניכת אומנות בשנות השבעים של המאה העשרים ינקתי השפעות של הרחבת גבולות השפה הוויזואלית ל"אמנות מושגית", "אמנות גוף", "אמנות אדמה". האמנות המושגית בראשיתה התאפיינה ב"רזון" של אממצעים אמנותיים תוך שימת דגש על הרעיון. הדרך האמנותית אותה בחרתי לסלול מורכבת מן הקשרים – Correspondances - ההקבלות . החיבור גם יחד של מימדי הטבע והקוסמוס, אמנות הגוף פנימה, והתמצית הרעיונית – תודעתית. " נאו – קונספטואליות " כיוון שהאמצעים האסתטיים החומריים, טקטיליים חשובים לא פחות מן החומרים הטקסטואליים, אידיאיים ואף מטאפיזיים. היצירות זקוקות לקריאה ולתהליך התבוננות לאורך זמן. על כך כתב ב1995 פאול קניאל בקטלוג "ספריות מוצפנות" לתערוכה בגראץ, אוסטריה : "חלק מעבודותיה של דורית פלדמן כוללות תצלומים שהינם מציאות מטופלת – של הספרייה שלה, בה מאוחסן, מקודד ומפוענח הידע שלה. העובדה כי אחדות מעבודותיה הטובות ביותר מורכבות ספרים אינה מקרית. ספרים שייכים לתחום הפרטי (רק אדם אחד יכול לעיין בספר בכל רגע נתון) והעיון (הפיכת הדפים, פתיחתו של ספר דמוי אקורדיון) מוסיף אלמנט של משך, אטריבוט של זמן, ודוחה את האשליה כי ניתן לראות יצירת אמנות בשלמותה במבט חטוף אחד". 

העשור של שנות ה80- התאפיין בבדיקת החלק של ה"יצר" במושג היצירה, של הרגש שבבלטינית ואף באנגלית מכיל את המילה תנועה : אמוציה E-motion, והעבודות התאפיינו בריבוי צבעוני מתפרץ, בשבירת הפורמט ובתנועה ברוקית. על כך כתב גדעון עפרת בקטלוג תערוכת הריהוט במוזיאון הרצליה לאמנות ב1986 : "השתנות היא צמיחה. עבודותיה של פלדמן "צומחות" הן גדלות כלפי מעלה, הן חיות. גזירת קטע ציור – צילום והרכבתה, האנזמה מסגרתית של הקטעים – מרחיבות את היצירה אל החיים ומקנה לה תנועה חיה ופתוחה. " והרכבה, האנזמי מסגרתית של הקטעים – מרחיבות את היצירה אל החיים ומקצות לה תנועה חיה ופתוחה. " שפת הצילום בעבודותיה של דורית פלדמן שהתנסתה בשנות השמונים והתשעים בתצלומי סיברכרום מבויימים, זוהרים וגדולי מימדים חשפה שפה צילומית צורנית אניגמטית באופייה. האובייקטים המצולמים לא העידו על קנה מידה ברור. מירקמי המיקרו הפכו למרחבי מקרו. על כך כתב כבר ב1984 אמנון ברזל "כל שהתצלום מפרט את צורתו של העצם, כך הולכת ונעלמת צורתו השלמה המסמלת את זהותו. ההפשטה היסטורית המבטלת את המראה המוכר כדי לייצג את תחושותיו והגותיו, מוחלפת כאן על ידי העצמה של הצורה עד כדי ביטולה. . .", ". . .ללא תקדימים סגנוניים מנסה דורית פלדמן ליצור סיטואציה ויזואלית רגשית על ידי רצף אמצעים ומקורות, מרוחקים טכנית ותקשורתית אלה מאלה : חומרי טבע מנותקים ליד פיסול באבסטראקציה של ברניני, רצף צילומי שאיננו מדווח אלא מעלה אסוציאציה של עמוקי גוף או אלמוגים. הציור בעבודותיה המורכבות אשליותי מעצם הגדרתו, מייצג בין מרכיבי העבודה פרדוקסאלית : דימויו מזהים וקריאים בעוד שהתצלום – אינפורמטיבי במהותו – דימוייו אניגמטיים" 

מתוך מציאות קונטרברסלית (מסוכסכת פוליטית וחברתית) נוצרה כמיהה לאחדות ניגודים וניכר נסיון לנסח תמונת עולם חדשה הנשענת על מטעני ידע אוניברסליים רוחניים ותגליות מדעיות עדכניות (מנטיקיה ומטאפיזיקה של מילים, מספרים צורות וסימנים בהקשרים של תרבויות שונות על ציר הזמן). 

מ 1995 מתגבשת הדרך המסמנת הקבלה וחקירה ומציאת הקשרים הסמויים בין המושגים המיסטיים והתגלויות המדעיות העכשוויות. תבנית עץ הספירות הקבלי, ושפת האי-צ'ינג הסינית מתגלות כשפות צופן שאינן רק מקבילות למדע אלא בניגוד לחוקי המתמטיקה (לגבי קווים מקבילים) אף נפגשות עם האינפורמציה המדעית המתגלה לדוגמא: עשר הספירות – מידות, (מיזוג בוי אור וכלי) בעץ החיים הקבלי מהדהדות לתגליות עשרת המימדים הנחקרים בתיאוריית המיתרים בפיסיקה. 64 סימני האי צ'ינג הסיני העתיק מנוסחים צורנית כשפת מחשב בינארית ואף מצביעים אל עבר 64 הקודונים החלבוניים בגנום האנושי DNA. 

הוויזואליה של עץ החיים : ראשיתה של התבנית בנקודה זעירה, היא מתארכת לקו ומתרחבת לשטח בעיגולים. מזכירה בצורתה מבנה מולקולרי. זרימת התנועה מהספירה העליונה "כתר" אל התחתונה "מלכות" מתוארת כתנועה ספירלית דומה למבנה הספירלי הכפול של הDNA. כל האמור לעיל מופיע שוב ושוב בסדרת העבודות "עצים שקופים" מ 2000-2002. חקירה, למידה והפנמה של מושגים מהקבלה ובמיוחד התייחסויות ל"ספר יצירה" בעבודותיי מסמנות על אפשרות של ארבעה סוגי תקשורת והבנה Intelligibility בקריאת טקסטים במובן של פרד"ס = פשט, רמז, דרוש, סוד. כמו גם קריאת המדיומים השונים בעבודותיי : הפשט בא לידי ביטוי בכל הסימבולים המוסכמים הרשומים והמצויירים. 

הרמז מתנסח בציור וצילום של מרכיבים בסיסיים באקזיסטנציה של האדם שנהפכים לאלגוריה. למשל נושא המים, השמים המרמזים מבחינת משמעות האותיות על מודעות, תת מודע, ועולה לחבור מים תחתונים ועליונים – השמים הרוחניים. 

הדרש בא לידי ביטוי בספרי אובייקט. כדרש העושה טרנספורמציה לטקסט התנכי, נעשית בספרי התמרת מושגים (מעין תהליך אלכימי) במפגש המתפתח בין הטקסט והוויזואליה. 

הסוד מבעבע מתוך החתירה אל האיזון העדין במסות הפיסוליות (בעיקר פיסול במימד גדול יותר במרחב הציבורי) בהרכבה והעמדת הצורות במתכות שונות ומגוונות, בתחושת הצופה בפסלים של ערעור או מימוש אותו איזון. ובאותו מושג של איזון כמרכיב את מימד הסוד של היצירה מתקיימת חזרה אל נקודת המוצא (במאמר) – בניית האחדות מן הריבוי. 

לשאלה מיהו האספן האידיאלי עבורי אני עונה : זה אשר יכיר ירגיש ויחווה את הדיאלוג הדינמי המתחדש תדיר, עם העבודות במרחב הנתון. דיאלוג פרטי, ותגליות אישיות המוקרנות אליו כאישתקפות, כפועל יוצא מן התהליך על פיו נוצרו ונבנו העבודות. כפי שביצירת הולוגרמה מתקיימת דחיסת מידע תלת מימדי (נפח) למשטח דו מימדי וכל חלק מכיל את השלם כולו. כך בעבודות הללו מתקיים בכל אחת עולם קטן, בעל רבדים רבים המסמן על אפשרות של יופי, סדר הרמוני המהדהד בזרימת אנרגיות טובות מלב היוצר אל לב המתבונן.