...אין זה ריאליזם, אין זה גם קוביזם, סוריאליזם או איזם אחר.

הייתה כאן בעיה מסובכת, אשר הייתי מוכרח לפתרה בהחלטיות ובבטחון בלי כל פשרה, לפני גשתי לרשום את הסקיצות לתפאורות.

המחזה הנהו עיבוד על פי ספר המתאר את ורשה בתקופה שלפני המלחמה הקודמת — אבל המטרה של המחזה הנה: להציב מצבת־זכרון לורשה. היה צורך לתאר את ורשה שכבר איננה קיימת, שמופיעה לפנינו מעולם אחד בכוח זכרוננו. אבל יחד עם זה הנה ריאלית, אמיתית ומוחשית. ורשה זו על קרשי הבמה צריכה להיות מונומנטלית.

הציור יכול להגשים את המטרות האלה באמצעים רבים. לו היו במחזה זה סצינות המוניות, מראה כללי של ורשה, רחוב עם גוש בנינים, או לכל הפחות בנין מענין — אבל לרשותי היו רק שתי תמונות: האחת — חדר רגיל של משפחת הורוביץ רגילה, בתוך הגיטו הורשאי, והתמונה השניה: מחלבה או מסעדה קטנה רגילה בתוך סמטה רגילה.

תחילה בניתי באופן אבסטרקטי, קונסטרוקציה של קוים ושטחים אשר בעזרתה יצרתי את ההרגשה המונומנטלית של החדר ויצרתי בו גם אוירה מתוחה ודרמטית, אשר כופה על המסתכל הרגשה של אסון שיתרחש בסוף המחזה, ואת המסגרת הזו מילאתי בפרטים ריאליים, המתארים את החדר הריאלי, המוחשי והאופייני של משפחת הורוביץ. באופן מיוחד הייתי צריך גם לפתור את שאלת החלון. כי החלון צריך היה להיות די גדול כדי שדרכו תראה החצר הצפופה המסמלת את הגיטו ויחד עם זה נחוץ היה לשמור על גודל וצורת החלון המתאים לחדר שלפנינו. במלים אחרות — החלון צריך להיות גדול, אבל הרגשת המדה שלו צריכה להיות מטושטשת על ידי משחק קוים ואמצעים אחרים כדי לשמור על מצב הרוח והסגנון של החדר. גם החצר שמאחורי החלון, למרות היותה קטנה (כי היא נראית רק דרך החלון) צריכה ליצור רושם של צפיפות, יותר נכון של עיר שלמה, של גיטו. במערכה השלישית (שהיא בעצם אותה התמונה שבמערכה הראשונה) הגדרתי את המוטיב של קדרות והרגשת המורא, בהתאם לתוכן המערכה, על ידי תאורה מתאימה ושינוי קל בסידור הריהוט ומוצגים שונים. בענין התמונה של המערכה השניה שמרתי כמובן על הסגנון המשותף, אבל התאמתי אותה כך שתאפשר מבחינה טכנית, את ההתפתחות הדינמית של העלילה שבמערכה זו.

                                                                                                                                                                       משה מטוסובסקי