שני עיגולים שחורים. העיגולים האלה נראים כמו שתי עיניים. למה הם נראים כמו שתי עיניים? בגלל המרחק ביניהם. בגלל שיש פה מקום, בין העיגולים, לאף. אבל אין פה אף. וגם אין פה עיניים, רק שני עיגולים שחורים. אולי בעצם יש פה עיניים. אולי יש פה עיניים כמו של גולגולת. עיניים שלא רואות. עיניים שהן רק חורים.
בתחתית הציור כתוב “אל מלא רחמים שוכן במרומים המצא מנוחה נכונה”. המילים האלה לקוחות מתפילה שמתפללים בלוויה. כשמישהו מת. בתפילה הזו פונים לאל ש”שוכן במרומים”. ‘שוכן במרומים’ זה כמו להגיד ‘נמצא למעלה, בשמיים’. בתפילה הזו מבקשים מאלוהים, שנמצא למעלה, שישמור על הנשמה של מי שמת. של מי שנמצא למטה, באדמה. אבל בציור הזה המילים נמצאות למטה והעיניים שלא רואות, העיניים של הגולגולת, העיניים של המת, נמצאות למעלה. זה כאילו שהעיניים האלה הן בכלל לא של המת. זה כאילו שהעיניים האלה שייכות בכלל לאלוהים.
מדריך וידיאו מונגש ל ״אל מלא רחמים, שוכן במרומים, המצא מנוחה נכונה״ של משה גרשוני
סוג הטקסט
מדריך וידאו
מקור
מתוך המדריך הקולי המונגש לתערוכה דמיון חומרי - אמנות ישראלית מאוסף המוזיאון, מוזאון תל אביב לאמנות
נכתב ב
שנה
2022
תאריך
פברואר, 2022
שפת מקור
עברית
תרגום
באדיבות
זכויות
מוגש ברשות פרסום
הערות
נוצר כחלק מחידוש תצוגת האוסף לאמנות ישראלית במסגרת התערוכה ״דמיון חומרי: אמנות ישראלית מאוסף המוזיאון״, ומתוך הנגשתה לאנשים בעלי מוגבלות שכלית ובתקווה שיורחב המהלך הכללי של התערוכה — ניסיון לדבר בשפה החומרית של העבודות באוסף.