תראו. פרחים שנפלו מהעץ. פעם היו גבוה בשמיים, נאחזים בענפי העץ. זה מעייף להיתלות בענפים ברוח. כל כך מעייף שהאחיזה של הפרחים רפתה והם נפלו לקרקע.

והנה צעצוע. זה כלי נגינה מפלסטיק לילדים. לוחצים על אחד מהכפתורים ואז נושפים והכלי מוציא צליל. יום אחד הכלי הזה נאבד או נזרק. הכלי הזה התלכלך נורא. אף אחד כבר לא ירצה ללחוץ על הכפתורים המלוכלכים שלו. אף אחד כבר לא ירצה לנשוף לתוך הפייה המלוכלכת שלו בגלל הפחד לחלות במחלות. אין לכלי הזה ידיים משל עצמו שיוכל להרים את עצמו בעזרתן. הוא תמיד השתמש בידיים של ילד כדי להתרומם. אבל זה היה לפני שהוא נזרק ברחוב. עכשיו יגעו בו רק בבעיטה, אנשים עסוקים שנורא ממהרים לאנשהו ולא שמים לב, או אולי איזה ילד משועמם.

הנה ספר מפעם שאף אחד כבר לא רוצה לקרוא כי הוא כתוב בשפה שנורא קשה להבין ומדבר על נושא נורא משעמם. פעם מישהו קרא בספר ונהנה. כשהוא סיים לקרוא הוא הניח את הספר במדף. במשך הרבה שנים הספר העלה אבק. בסוף מישהו זרק את הספר.

מי שכתב את הספר היה נעלב נורא אם היה רואה את הספר זרוק ככה. אבל מי שכתב את הספר לא יכול לראות כלום. מי שכתב את הספר כבר מת מזמן. מי שכתב את הספר קבור עכשיו מתחת לאדמה. פעם הוא כתב ספר ומישהו קרא את הספר ונהנה. עכשיו הספר הזה הוא חלק מציור. ציור שעשוי מדברים שהיו פעם גבוה בידיים של אנשים, או אפילו על צמרת של עץ. ציור שעשוי מדברים שנפלו לקרקע. עכשיו הדברים האלה, שהיו על הקרקע, תלויים על הקיר. הם כבר לא על הקרקע אבל הם גם לא בידיים של אנשים ובענפים של העצים. עכשיו הם בציור והם לא יזוזו יותר, הם יעמדו בציור כל היום וכל הלילה ויספרו שפעם הם היו משהו, שפעם הם היו בידיים של מישהו, בקצות הענפים.

למדריך המונגש בעמוד היוטיוב אונמות אונמות