בחורשה שעל שפת הירקון, בתל-אביב, הוקמו, מעמודי טלפון משומשים, מבנים המהווים את "גן ההרפתקאות". מבנים אלו, פסלים-משחקים-מכשולים - תוכננו ונבנו על ידי גדעון שריג, שבין השנים 1970-1960 שהה בארה"ב, שם למד אדריכלות נוף, תכנון עירוני, ופיסול. הוא משמש כמורה לפיסול בבצלאל, ירושלים. שריג יצר סדרת יציקות אלומיניום שהוצגו בארה"ב ועוסק בפיסול מודולארי בנירוסטה ובפלקסיגלס. "גן ההרפתקאות", מהווה המשך לעבודות דומות שבוצעו על ידו בארה"ב, וניתן להגדירו כיצירה סביבתית פונקציונאלית. שלשת אלפים מטר של עמודי טלפון מהווים את חומר הגלם למבנים אלו, שיש בהם כדי להמחיש את צמצום הפער בין האמנות לחיים, את פנייתו של האמן לעבר יצירה בקנה מידה גדול בתחום החברתי, בתאום ההפעלה האנושית, ומעבר להגדרות המסורתיות של האמנות.

גדעון שריג על עבודתו זו : "אינני כופה רצון של אמן. אני יוצר תמריץ לחוויות, הפועלות ביחסי הגומלין אדם-סביבה. בניתי "מערכת משחק פיסולית" המקבלת את משמעותה על ידי תנועת המשתמשים בה. הפסל נוצר על ידי התנועה הדינאמית של הילד על האובייקט. המבנים בגן - הם אמנות חיה, כי הם מיועדים להפעלה אנושית, ומכאן ליצירת חווייה. האובייקטים שבניתי, המסות, אין בהם חשיבות כשלעצמם. ערכם מצוי במעגל ההתייחסות של ילד אל ילד, ילד אל חפץ. לעומת החווייה הסטאטית הפונה אל היפה, יש במערכת המשחקים ערך נוסף של דינאמיקה. ההשתתפות היא יצירתיות. היצירה הסביבתית שוברת מסגרות והגדרות מקובלות. האם הפירמידות במצריים הן אמנות סביבתית או ביטוי דתי ? האם ביטויו של מעשה האמנות בפרתנון הוא בחריטת הכותרות, או במבנה כולו ? בגן שבניתי אין כל הצהרה, וקיים ערך המשחק:

תהנה, התעשר מהתנועות של עצמך, שחק, השתחרר. וכך, בדרך עקיפה מופעלת יצירתיות, הדמיון מתפתח נכבשים אתגרים ונוצר שיתוף של תנועה בין הורים לילדים.  

"הערך המוסף" של האמנות - נסתר. במבנים אלה יש צורה חמרית, הפעלה, התרשמות וחווייה. הערך הפיסולי הישיר – הוא רק אחד המרכיבים. ולכן, אין כאן אלמנטים פיסוליים גיאומטריים הכופים עצמם על הפונקציה. ואין זה משנה לגבי כמה פיסול יש כאן. אינני נאבק עם הצורך להסתיר או לעשות פיסול. בניתי את המבנים, את מערכת המשחק הפיסולית, מעמודי טלפון, כי הוא חומר אחד מרבים, העונה לצרכים טכנולוגיים והוא מאפשר לי בניית מערכת השונה מהרכבת מודולים. בניתי גן דומה לזה שבתל־אביב באזורי גיטאות של כושים בארצות הברית, הורדתי את הגדרות, ולא היו כל תופעות של ונדאליזם. גם כאן אין כל חיץ בכניסה לגן. אי אפשר להרוס או להוציא חלקים. החומר מסיבי, חזק ופשוט. למעשה, כל אלמנט  מתאים לשמש כמשחק: הרחוב, הגדר, הצמיג, הגרוטאות. לעץ של עמודי הטלפון יש יתרונות על פני הברזל או הבטון. לעומתם, אין הוא מתחמם או מתקרר במהירות, יש בו ערכים טקטיליים, ומסתבר שילדים אוהבים את הקשר אתו".