ברלין. העיר עוטה שלג ומוארת בשלל אורות כיאה לבירת הרפובליקה הפדרלית של גרמניה. ברלין היא הבכירה, ולא רק בגלל החלטה פוליטית מיניסטריאלית שנפלה עם נפילת המשטר הקומוניסטי והחומה, אלא בעיקר בגלל זרם כספי מדינה ובגלל ריחות הרווח הכספי שעלו באפם של משקיעי נדל"ן.

בשנות ה־80, כשברלין הייתה עדיין מנותקת ומחולקת, יזמו פרנסי העיר מבצע לתכנון אורבני ייחודי של שכונת מגורים, שהיא מעין מוזיאון של אדריכלות. השכונה תוכננה על ידי מיטב האדריכלים של אותה תקופה. אבל ברגע שכספים זרמו ושטפו את ברלין, התנפחו האגו הלאומי והמגלומניה הפוליטית, וקמו כפטריות אחר הגשם היכלים שנבנו כדי לשרת את הביורוקרטיה ואת שריה.

שיפוץ ושחזור הרייכסטאג, שזכה בו הלורד נורמן פוסטר, יכלו לשמש דוגמה ליחס לזיכרון, לעבר, בשילוב פתרונות עכשוויים פונקציונליים. אבל עובדה זו לא השפיעה על מתכנני קריית הממשלה, וחבל. נושא הדגל של הרוח החדשה והרעה הוא בניין הקנצלר הענק והמנופח, המשדר התנשאות ובזבוז. אין ספק שהוא שימש מודל לשאר בנייני הממשלה והשגרירויות, שלעיתים נראים כמו קרקס של סגנונות. בניינה הצנוע של שגרירות שווייץ, שנשאר במתכונתו להוציא שיפוצים ושינויים קלים, מציג אפשרויות אחרות, שלא מומשו.

ברלין שלאחר נפילת החומות רצתה להפגין גדולה, בינלאומיות. באזור פוטסדם אמור היה רעיון זה להתגשם. ברלין הזמינה לשם אורבניסטים ואדריכלים מהשורה הראשונה – התוצאה היא עוד מרכז קניות ענק ושוקק.

הרבה כסף ולא פעם טעם רע הושקעו בברלין, אבל יש גם הישגים. קבוצת בנייני המפלגות ממזרח לרייכסטאג, לאורך הנהר, היא שילוב מוצלח של אמנות באדריכלות. אי אפשר גם שלא להתפעל מהדרך שבה שופצו וחודשו מבנים היסטוריים והותאמו להם בניינים חדשים, צנועים. בככר פריז (פריזן פלאץ) נבנה מחדש בניין האקדמיה של האמנויות ושופץ בקפדנות ביתו ההיסטורי של האמן היהודי־גרמני מקס ליברמן. שני בניינים חדשים שנוספו לכיכר מצטיינים בצניעותם. האחד השגרירות הצרפתית שתיכנן פורזמפרק, מחשובי האדריכלים בצרפת, ומולו בניין בנק, שתוכנן על ידי כוכב אדריכלות האמריקאית פרנק גרי, שהתאפק ולא תלה עליו את הלוגו הידוע שלו. אפשר להוסיף לרשימה גם את בניין הארכיון שבנה האדריכל האמריקאי־יפני פיי, וכמובן את הגלריה הלאומית החדשה של מיס וון דר רוהה, אולם הקונצרטים והספרייה של הנס שרון.

כמעט בכל חודש נפתח בברלין מוזיאון חדש, העיר שוקקת מופעי תיאטרון, אופרה מוזיקה ובלט ובלט – וכל זה קורה בתוך שפע של אתרי זיכרון, שהגדול שבהם הוא לשואת היהודים, וקטנים יותר מנציחים את ההומוסקסואלים או זה שיוקם בקרוב – הצוענים. ואין לשכוח את האנדרטה לשרפת הספרים שיצר הפסל מיכה אולמן בכיכר האוניברסיטה, דוגמה ליצירת חוויה מרגשת באמצעים פשוטים וצנועים.